חשבתי המון על איך לכתוב את הפוסט הזה בלי לצאת יהירה או מתנשאת…
אז בואו נדבר רגע על אגו.
אגו זה אותו שדון קטן שגרם לי להתווכח ימים עם הבוס שלי דאז על הטייטל שיירשם בכרטיס הביקור שלי.
הוא רצה “מנהלת תפעול”
אני התעקשתי על “סמנכ”לית תפעול”.
אותו תפקיד, אותה משכורת, בפועל אותה הגדרה אבל… האגו. הוא לא נתן לי להישאר “רק” מנהלת.
אני כבר חשבתי על הטייטל בקו”ח.
כבר ראיתי את המעסיק הבא שלי (שהייתה מעסיקה) קוראת אותם ואומרת “פשששש סמנכ”לית….
ריספקט.”
*****
ימי כשכירה חלפו ופתחתי עסק.
קולולוש. כאן אני הכל – מנכ”לית, בעלים, מזכירה, סמנכ”ל כספים. אני הכל.
אבל רגע… אני הכל?
לא בא להיות המנקה, לא מתאים לי להיות המזכירה. משעמם לי להיות הפקידה.
רוצה להיות רק מנכ”לית.
האגו… או האגו..
*****
פרויקט עסקית נולד.
כשהוא התחיל כפרויקט הייתי הכל. כמו בעסק.
ואז גייסנו צוות מופלאות, והגיעו עוד ועוד נשים.
עברה שנה.
הפרויקט נרשם כעמותה.
ואני והאגו נרשמנו כמנכ”ליות. כי החוק מחייב.
*****
נשבעת שניסיתי נורא להיות מנכ”לית – לשמור על פאסון, להרים את הראש, להדפיס כרטיס ביקור.
השטח ביקש מנהלת תפעול, מנקה ומזכירה, מנהלת חשבונות ומדיחת כלים.
ואם השטח מבקש אני עושה.
שנים עוברות, והמנכ”לית שבי התרככה מאוד.
כבר אין בה רצון לשמור על פאסון. מכינה כיבוד לסדנה, קונה בסופר מצרכים, מקשטת, מפנה שקיות ענק אל הפח הירוק שבחוץ
ושוטפת את הרצפה אחרי עוד גל של 100 עצמאיות טובות לב שעברו שם.
האגו ישן לו בטוב.
מידי פעם מרים את הראש.
למשל כשההיא התקשרה ב 21:45 לשאול אם היא יכולה להגיע מחר לכנס למרות שההרשמה הסתיימה.
האגו כמעט התפוצץ כשההיא צרחה עליי בטלפון שהיא רוצה פיצוי כפול כי המחברת שלה אבדה בדואר. ולמרות ששלחתי חדשה היא התעכבה בשבוע.
אז היא רוצה פיצוי.
והאגו זועם, מבעבע
למה אני צריכה להתעסק עם השיט הזה בכלל??
יש לי דברים כלכך הרבה יותר חשובים לעשות!
*****
וועידה שנתית הגיעה. ההתרגשות בטירוף, עבדנו קשה כולנו לקראתה – היה מתיש, היה סוחט אבל ברגע שאחרי היה מספק כמו מליון דולר
או כמעט כמו הצעד הראשון של הבן שלי.
שיחה עם עצמי בלילה, כמובן שלא נרדמת, האדרנלין עוד מפמפם בי.
“מורן, האם כל זה באמת היה כלכך מספק אם היית יושבת במשרד ומניחה לצוות הפקה, מתנדבות ומופלאות לעשות הכל?
האם היית מרגישה מליון דולר לו היית מגיעה דקה לפני שמתחילות ישר אל הבמה ואומרת “עבדנו קשה” ולא מאמינה במילה עבדנו?
אז תחשבי על זה.
האם את באמת רוצה להיות ההיא במגדל השן או שזה רק האגו שלך?”
ממממ….חשבתי על זה עד השעות הקטנות של הלילה.
*****
בוקר. קמה ממש מוקדם ליום עבודה היסטרי ועמוס.
העסק מנסה להתאושש מהקורונה, לקוחות חוזרים קצת לשגרה ובערב יש כנס סיום שנה.
מסיימת לעבוד, רצה לילדים, מכינה שני סלטים משובחים לערב, עוברת בסופר להשלים קניות לעוד קצת כיבוד, חוזרת מתקלחת שוב יוצאת.
מגיעה שעה וחצי לפני המוזמנות, עם צוות המופלאות ומנפחת בלונים.
שירגיש חגיגי כמו שהלב שלי מרגיש עכשיו.
מנפחת בלונים וחושבת לעצמי – זאת מנכ”לית!
גם הלילה הזה עבר בהצלחה, בהתרגשות ובתחושת הישג מדהימה.
לילה טוב אגו. תנוח, גם מחר אתה פנוי..
צילמה באהבה – בלה שחר הלל
